שאלה: בבקשה לבאר מה הטעם שמפיצים כל־כך את תמונתו של כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש בכל צורה ובכל מקום?
תשובה: ראיית פני צדיק בכלל הוא דבר נעלה ביותר, הדבר מובא בגמ׳ (סוטה ל"ו ע׳יב) וכן בפרש״י עה״ת (בראשית ל"ט, יא) שדמות דיוקנו של יעקב אבינו העניקה כוח מיוחד ליוסף הצדיק בעת היותו בבית פוטיפר, עיי״ש.
ומעניין ביותר, לאידך, מש״כ בספר הק׳ ״נועם אלימלך״ (ליקוטי שושנה) שדמותו של יוסף העניקה כוח מיוחד ליעקב אביו, וכלשה׳׳ק: "…ראיית צדיק בפניו שבעבור שיראתו על פניו אזי המסתכל בפניו מקבל הארה גדולה מהו שאמר יעקב אבינו ע״ה אמותה הפעם אחרי ראותי פניך וקבלתי ממך הארה וקדושה גדולה״.
וכפי שמגדיר זאת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו (אג״ק ח״ב ע’ פא): "…תיאור דמות דיוקנו של אדם קדוש לנגד העיניים מעניק כוח ללכת בדרך התורה והמצוות.. דמות דיוקנו של כ"ק מו״ח אדמו״ר שליט״א תעניק לו כוחות רעננים לפעול הרבה טוב בכלל".
מצאנו הדגשה מיוחדת בראיית פני הצדיק ממש, או עכ״פ להעלות בזכרונו מה שראה בעבר, ולדוגמא:
בש"פ תצוה תשכ״ז אמר הרבי: "…וקשה: הרי חסרה התועלת של ראיית פני הרב? …כאשר חסידים מכרים ומציירים איך היה נראה מקודם, בהיותם אצל הרבי – הרי זה פועל בדיוק כאילו היתה עכשיו ראיית פני הרב".
ובש״פ חוקת תנש״א: "…כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, ש״הנשיא הוא הכל" – נותן כוח לכל בנ"י ("הכל") שבדור, ובפרט על־ידי תלמידיו שזכו לראותו בעיני בשר פנים אל פנים (נוסף לזה שאצל כאו״א "מזלייהו חזי"), שראיית פני הצדיק ונשיא הדור פועל על הרואים".
וכך כותב בס׳ "ישמח משה" (ח״א דף קמ״א ע״ב): "המסתכל בפני צדיק מועיל ראייתו, וכמו שאמר רבנו הקדוש האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתי׳ לר׳ מאיר מאחוריו כו״׳.
ולאידך, אפשר לפעול אותו התעוררות גם על־ידי תמונה (אף, שכמובן לא באותו מידה), וכמו״ש הרבי בש״פ ראה תשמ״ו: "אלו שזכו לראות את כ"ק מו׳יח אדמו״ר נשיא דורנו – בודאי יכולים לצייר לעצמם את תואר פניו, באופן ד״יראה… כאילו הוא עומד לנגדו": וגם אלו שלא זכו לראותו – יכולים לצייר לעצמם תואר פניו על־ידי ההסתכלות בתמונה, תמונה מדוייקת כו', אשר, במידה ידועה יכול הדבר להתבטא גם על־ידי תמונה".
ראיית פני הצדיק מועילה "ללכת בדרך התורה והמצוות", ובכל זאת ישנם כמה וכמה סגולות פרטיות שמקשרים עם ראיית פני (או תמונת) הצדיק, ולדוגמא: בספר "ייטב פנים" (ח״ב דף ר"ב ע״א): "נכון הדבר לתקן בחינת העיניים, כי יתן עיניו אל פני צדיקי הדור הנקראים עיני העדה, ולדעתי גם בראות פני צדיקי הדור יכוין להמשיך על עצמו מחכמתם ובינתם וכתרם". בספר "בית יעקב" (פ׳ בהעלותך ד״ה): "עצה היעוצה לאדם הרוצה לגשת אל הקודש בתורה ותפלה ולטהר את נשמתו יצייר לפניו צורת רבו, ובפרט בעת התפלה ולימוד התורה".
בגליון ׳התקשרות, (קו, ע׳ 16) מובא "הוראה פרטית" שנתן הרבי למי שהתאונן על שאוכל ומתענג באכילתו, כי בעת האכילה תהיי מונחת לפניו "תמונה מכ״ק מו״ח אדמו״ר". ובמכתב (אג״ק חי״ב ע׳ רס"ו) לא׳ שהתאונן על פחד מברקים ורעמים, כותב הרבי, בין השאר: "…ויהיה בקירוב מקום אליו תמונת כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג׳׳מ זי״ע ובפרט בזמנים שהנ״ל רגיל, ואז הרי גם בהתבוננות קלה יסור ממנו כל הפחד". ומעניין ביותר מה שאמר הרבי לא' החסידים ("היכל מנחם" ח״ג ע׳ רמ"ג) שאותם חסידים שאילו היה באפשרותם לכבד את הרבי בסנדקאות בברית מילה היה רצונם לזה עז במיוחד, יניח את תמונת כ״ק אדמו״ר על ברכי הסנדק.
למרות גודל החשיבות שיש בראיית פני הרבי, הסתייג הרבי בחריפות מהסתכלות עליו דוקא בעת התפלה, בתחילת שנת תשמ״ג (בהתוועדות י״ג תשרי) קבל הרבי בחריפות ובכאב רב על הנוהג להביט עליו ולעקוב אחר צעדיו ותנועותיו במהלך התפלה, וכעבור שנה (התוועדות כ״ף מרחשון תשד"מ) התייחס הרבי שוב לעניו זה והזכיר, שאמנם בעת אמירת מאמר יש סגולה מיוחדת להבנת המאמר לראות את פני הרב – "והיו עיניך רואות את מוריך" – אבל בשעת התפלה הרי זה היפך הרצון ממש.
וגם בעניו תמונת פני קודשו של הרבי, שיסתפקו רק בתמונה כאמצעי ל"התקשרות", שלל הרבי, וכפי שענה הרבי לבחור א׳ שהיה בשלבים ראשונים של התקרבות לחיי תורה ומצוות וביקש מהרבי שישלח לו את תמונתו כאמצעי ל"התקשרות", נענה: ״אין זה נהוג כלל, כ״א ילמוד (בתוך שאר לימודיו) מה שאני למד (פ׳ השבוע) וזה מאחד שלא בערך מפוטו״. (הובא בגליון ׳התקשרות׳ הנ״ל). אלא כמ׳׳ש (בשיחת יום ב׳ דחה׳׳ש ה׳תש״י): "…כאשר לומדים מאמר, שיחה, רשימה או מכתב מהרבי, צריכים להתבונן ולהזכר בהציור של הרבי [כולל גם אלה שלא ראוהו, שיציירו לעצמם את הרבי באמצעות תמונה] כמו שעומד לנגדו!".ויש להאריך בכהנ״ל, ועוד חזון למועד. ■
(פנימיות 44 – עם הרב ברוך וילהלם)