שאלה: ידוע שחייב כל אדם לברך מאה ברכות בכל יום. אבקש לפרט מה המקור לחיוב זה וכן מה הטעם בזה?
מקור הדין
תשובה: בתלמוד בבלי, מסכת מנחות (דף מג,ב): ״תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י׳): ״ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך. וברש״י מבאר: ״מה ה' אלוקיך וגו׳. קרי ביה מאה״ (ובלשון התוס' ד״ה שואל מעמך: ״ובקונטרס פירש אל תקרי מה אלא מאה כלומר שחייב ק׳ ברכות״). וכן הוא הגירסא באגדת התלמוד, ועיין בדק״ס שכנראה כן הי' הגירסא בגמ' שלפנינו.
ויש רמזים נוספים בפסוק זה (״ועתה ישראל גו'"), כמובא בכ״מ (ראה בתוס׳ ובשיבלי הלקט סי׳ א׳ ועוד): או שמספר האותיות שבפסוק זה עולים ל—100 (אם ״שואל״ בכתיב מלא), או שהאות ״א״ שנוסיף לתיבת ׳׳מה״ ישלים ל—100 אותיות. וי״מ ש״מה״ בחילוף א״ת ב״ש עולה ״יץ״ שהוא בגימטריא 100.
כשם שהדבר מרומז בפסוק מהתורה, מובאים רמזים גם מהנביאים והכתובים בשמואל (ב,כ"ג) כתיב: ״נאם הגבר הוקם על״ – ״על״ בגי׳ 100, היינו שקיים ואמר מאה ברכות בכל יום. ובתהלים (קכ"ח) כתיב: ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה״׳ ־ ״כי כן״ עולה 100, והיינו שגבר ירא ה' מברך מאה ברכות.
להלכה
חובה זו מופיעה בטור ובשו״ע סי׳ מ׳׳ו: ״חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, לפחות״. אלא שבשו״ע אינו מפרט חשבונם. וכן פסק הרמב״ם (הל׳ תפלה פ״ז הי״ד) ומובא ג״כ בשו״ע רבנו הזקן (סי׳ מ״ו ס״א), ומפורט בהם כל ה- 100 ברכות של כל יום כולל ימי התענית, שבתות, יו״ט ויוהכ״פ. (אלא שיש שינויים בחישוב הברכות בין הרמב״ם לרבינו הזקן, ואכ״מ).
והרבי מציין (סה״מ מלוקט ח״ב ע' שכ״ו הע׳ 11), שמדברי רבנו הזקן עולה כי לא רק בשבת דרושה השתדלות מיוחדת להשלמת 100 ברכות (שאז חסרים י״ג ברכות) ד״צריך למלאותם בפירות ומיני בשמים״, אלא אף ביום התענית.
ומובא (ראה בילקוט ״מעם לועז״ שה״ש) רמז מענין לזה, מהפסוק (שה״ש ח,יב): ״האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו״ שעפ״י המובן מהגמ׳ (ב״ק צא,ב) שערך ברכה אחת הוא עשר זהובים (שר״ג חייב סכום זה למי ש״חטף״ קיום מצוה וברכת כיסוי הדם), וא״כ מאה ברכות הוא במספר ״האלף לך שלמה״ וביום השבת שחסר 20 ברכות שהוא ערך של ״ומאתים – לנטרים את פריו״, דהיינו שמשלימים הברכות באכילת פירות. ובעל ״הלכות גדולות״ אף מונה חובה זו בין מספר התרי״ג מצוות.
טעם הדבר
בטור או״ח (שם) מובא בשם רב נטורנאי גאון, שתקנת מאה ברכות תיקן דוד המלך ע׳׳י מעשה שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל וחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום. (ע״פ במדב״ר פי״ח כ׳׳א). וסמך לדבר מן התורה בפסוקים הנ״ל.
ומדברי רבנו הזקן: ״…והן מאה ברכות שהן ליראה את ה׳ ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד״, מובן, שתוכן ועיקר הדבר הוא להגיע לאהבת ה׳ ויראתו, וכלשון הפסוק: ״מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כ״א ליראה את הי״.
החייבים בזה
בכ״מ שקו״ט האם חובה זו היא רק לגברים או שגם נשים חייבות בזה, ובעצם זה תלוי בתוכן הפנימי דחובה זו. ולפי המשתמע מדברי רבנו הזקן (שהובא גם במהרש״א הנ״ל) שמהות חובה זו היא ״ליראה את ה׳ ולאהבה אותו״, הרי זה מהמצוות שחייבים בזה בכל יום, הן גברים והן נשים.
וא״כ גם הענין ד״מאה ברכות בכל יום״ הוא דבר השייך לכאו״א משיראל, הן אנשים והן נשים. (כמפורש בשיחת חיי״ש תנש״א). ועוד מוסיף בזה כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ (אוה״ת ויחי שצ,א) ש״זהו בנקל לאדם לקיים״. ויתרה מזו, מביא הרבי (בשיחה הנ״ל) שגם טף לפני בר מצוה מחנכים לאמירת מאה ברכות בכ״י, ואפי׳ קטנים יותר לפני גיל חינוך מיד כשמתחיל לדבר – מחנכים אותם באמירת ברכות, באופן כזה שיתחנכו לתוכן הברכות ״ליראה את הי״.
ענין כללי
ברמב״ם וכן בשו״ע, מבאר תחילה פרטי ברכות השחר ואח״כ מובא החיוב דמאה ברכות בהלכה (וענין) בפני עצמו. משא״כ בשו״ע רבנו הזקן מזכיר אמנם בתחילה את החיוב דאמירת ברכות השחר (ואינו מפרטם) אך ממשיך מיד שכ״ז הוא כדי להשלים מנין המאה ברכות. וגם בזה אנו רואים שהוא חיוב כללי לעבודת ה׳ בכל יום, וכנ״ל שהוא ״ליראה את ה׳״. ומובן הדבר גם מספר הזוהר (חיי שרה דף קכג,א): ״מאה שנה כללא דכלא (נ״א כלא חדא) ברזא דמאה ברכאן בכל יומא״. (=מאה שנה הוא כללות הכל והוא סוד מאה ברכות דכל יום). ונקודה כללית שבזה (יראת ואהבת ה׳) תחדור לכל פרטי הברכות בכל היום.
ובספר ״דרך אמונה״ למאיר בן גבאי [שנדפס מחדש עפ״י הוראה מיוחדת מהרבי בב' כסלו תשמ״ח) מובא ב״שאלה אות יוד״ (עמ׳ ו׳) ששאל ר׳ יוסף הלוי: ״ברור וגלוי שמאה ברכות הן כנגד מאה אדנים שהן כנגד עשר ספירות שכ״א כלולה מי׳״, ומבקש הסבר עפ״י קבלה, עיי״ש קושייתו ״איך הם מאה״. וע״ז בא הסבר מפורט בעמודים סב-סד.
ונסיים בלשון הרבי (שיחת חי״ש הנ״ל): ״על ידי ההשתדלות בקיום דמאה ברכות בכל יום כדבעי נעשים כל ימיו ושנותיו באופן ש״כולן שוין לטובה״… להיותם חדורים בהנקודה הכללית שהיא תכלית כל העבודה – ״ליראה את הי ולאהבה אותו ולזכרו תמיד״. (פנימיות 37 – עם הרב ברוך וילהלם )