שאלה:
רבים שואלים מהי אותה התוועדות חסידית, ״פארבריינגען״, שמזמן לזמן עורכים החסידים. לשם מה ומה פעולתה?
תשובה:
הנה הרבה מאד נכתב והוסבר במהותה של התוועדות חסידית ובפעולתה הכבירה והנצחית על כל המשתתפים בה, ובמסגרת זו הובאו רק ׳׳פירורים״ מתוך שיחות הקודש ו״תן לחכם ויחכם עוד״.
א. מהי התוועדות ומה המטרה שרוצים להשיגז
במשפט קצר התבטא פעם הרבי (״שיחות קודש״ תשכ׳׳א ע׳ 243) : ״הכוונה הפנימית של התוועדות: חיות והתלהבות ושמחה של מצוה׳,.
ובשיחה של הרבי הקודם (שמח״ת תרצ״ד): ״התוועדות חסידית בימים עברו היתה יסוד בחיים, היא הניחה יסודות בחיים ממש, אחרי התוועדות הרגישו שנעשו זכים יותר״. ובהזדמנות נוספת: ״בחסידי חבייד …מהות ההתוועדות חסידית – יסוד פנימי״.
בהתוועדות שפ בהר תשי״ט, הדגיש הרבי, ש׳יהלגיסה״ שבהתוועדות גדול כוחה שהיא מקרבת. ואז סיפר הרבי, שכך נהגו רבותינו שבכל דור מאדמו״ר הזקן, וגם המגיד ובעיקר ■־בעשיט, שכאשר הי׳ צריך לקרב מישהי. ו־יו מתוועדים וגדולה לגימה שמקרבת. וסיים הרבי, שכח זה העניקו רבותנו נשיאינו לכל החסידים השייכים אליהם שע״י לגימה יפעלו קירוב לקדושה ולתורה.
ב. בנוסף לפעילות הקירוב, וההתלהבות שההתוועדוית פועלת, יש בה סגולות רבות נוספות.
בקובץ מכתבים שנדפס אחר התהילים מובא הפתגם הידוע שהכריז רבנו הזקן בעת התוועדות. כשאחד החסידים הפציר לבקש ברכה לרפואתו וחבריו השתמטו בטענה שהברכות שייכות רק לצדיקי הדור. ואז הכדיז רבנו הזקן: ״אחי ורעי האם שכחתם אותה הפתקא אשר משמי שמיא נחיתא … מה שהתוועדות חסידית יכול לפעול אפי׳ המלאך מיכאל אינו יכול לפעול". (עיי״ש באריכות הביאור בזה).
ג. בהזדמנויות רבות דיבר הרבי אודות ההתנהגות וההתעסקות בעת ההתוועדות
ולדוגמא:
בש״פ נצבים תשנ״ג (ע׳ 391) התבטא הרבי אודות התוועדות חסידית ואמר: ״כשמתקבצים אזי חוזרים ״פתגמים״ מהרבי הנשיא עד להבעש״ט, והוסיף, שזהו ענין ״ואשים דברי בפיך״.
מעניין, שלמרות המובא לעיל, בגודל הענין של ה״לגימה שמקרבת״, סיפר בהזדמנות מסוימת הרבי (ש״פ שמיני תשנ״ג) בשם הרבי הריי״צ, שהיו חסידים שהתוועדו בלילות החורף הארוכים, ועל השולחן הי׳ מונח רק בקבוקון קטן (בכמות של ״רביעית) של משקה, וגם את מעט המשקה שמזגו לכוסיות בעת ההתוועדות, החזירו בסוף ההתוועדות לבקבוקון.
ובזה הדגיש הרבי שיש למעט בשתיית ״משקה״, ואין זה סתירה כלל להגדרה של התוועדות חסידית.
בעת ההתוועדות ופעמים נאמרים דברי תוכחה ״חריפים״, ובזה הדגיש הרבי (תשי״ח ע׳ כג) שאין לזרוק ״אבוקות של אור״ או ״מים רותחים״ על הזולת בעת ההתוועדות. וגם כשיש הכרח לומר דברי תוכחה, הרי זה בדרכי נועם ורק בכדי להיטיב עם הזולת וכמובן שזה נעשה מתוך ידידות אמיתית.
ד. גם כשההתוועדות הסתיימה דרש הרבי שיש לדאוג שזה יבוא לידי פועל ממש, וכך התבטא בשבת פ׳ חי״ש תשי״א: ״התוועדות חסידית היא ענין של ריח (כדברי כ״ק מו״ח אדמו״ר), בשעת מעשה נהנים מן הריח, זה נהנה ששמע ״א גוט ווארט״, זה נהנה מהסרת קושיא באיזה ענין, וכיו״ב, ולאח״ז לא נשאר מאומה בנוגע לפועל. …שכל אחד יצייר לעצמו, איזה ענין הי׳ הרבי מצווה עליו לעשות, ויעשה אותו״.
ופעם בסיום התוועדות לקבוצת אורחים מאנגליה, אמר להם הרבי (תשכ״א ע׳ 243): ״מרגלא בפומיה של הרבי שבין התוועדות אחת לחברתה אין מפסיקים ח״ו, אלא רק נחים ביניהם בכדי שנוכל שוב להתועד בחיות מחודשת ובשמחה״.
ובסגנון שונה ובאותו מובן, סיפר בהזדמנות אחרת תשכ״ד ע׳ 293): ״מספרים על אחד שהי׳ נמצא עשיריות שנים בליובאוויטש, ובני ביתו היו בוויטעבסק, ועברו עשיריות שנים שלא התראה עמהם, ופעם נסע לראותם, ואמר אז, שאינו נוסע ח״ו מליובאוויטש, אלא שצריך לנסוע להתראות עם בני־ביתו…״
ה. בספר ״ימי מלך״ ע׳ 644 מתואר התוועדות של רבנו מי״ב תמוז תש״ט, איך שבעיצומה של ההתוועדות נטל הרבי את קנקן היין, הניחו בצד, ואמר: ״אני יושב עתה ומדבר ־ הרבי (הריי״צ) הרי נמצא כאן. וכשהרבי נמצא הרי חוצפה היא שאשב ואדבר ועלי לשתוק ולא לדבר״, וכעבור מספר דקות שוב החזיר את הבקבוק למקומו, ואמר: ״תחילה חשבתי שאכן זו חוצפה לדבר כשהרבי נמצא, אולם התבוננתי – הרי רצונו של הרבי שנשב ונתוועד ונדבר כאן כדבר איש אל רעהו, שכן הרבי עתה יושב בחדרו ומתפלל. ואני מקווה שכל הדברים שנדבר בהתוועדות הרבי יפעול בהם עליה בתפילתו״.
ו. ונסיים בהוראה מאדר״ח תמוז תש״נ: ״דבר נכון ביותר, שבכל ראש חודש, יתאספו יהודים בכל מקום ומקום, בכל קהילה וביהכנ״ס, ולערוך התוועדות, לדבר דברי תורה, לומר ״לחיים״, ״לחיים ולברכה״, לאחל איש לרעהו כל הברכות ולקבל ע״ע יחד החלטות טובות בתומ״צ ומתוך שמחה וטוב לבב״.
(פנימיות 32 – עם הרב ברוך וילהלם)