ג' תמוז בתורת הרבי

ג' תמוז בתורת הרבי

"ג׳ תמוז הוא היום אשר בו יצא כ׳׳ק מו׳׳ח אדמו׳׳ר (הריי׳׳צ) ממאסרו (בשנת תרפ׳׳ז), בתנאי אשר בו ביום יסע לעיר מקלטו קאסטראמא למשך של שלוש שנים. ובהיותו שם, ביום השנים-עשר בתמוז הודיעו לו מבית־הפקידות כי חופשה ניתנה לו, ותעודת החופש תינתן לו למחר ביום י׳׳ג תמוז ונמצא שהתחלת הגאולה די״ב־י״ג תמוז, היתה בג׳ תמוז.

והנה, כל עניני העולם הם בהשגחה פרטית, ועל־אחת־כמה־וכמה גאולה של צדיק ונשיא ישראל, ובפרט שאין זו רק גאולה פרטית שלו, כי־אם גאולה עבור כלל ישראל… ומזה מובן שגם התאריך דהתחלת הגאולה – ג׳ תמוז – הוא בהשגחה פרטית, על־פי מארז׳׳ל ״מגלגלין זכות ליום זכאי".

ואכן מצינו שג׳ תמוז הוא יום מיוחד, "יום זכאי", כדאיתא בסדר עולם רבה (פי״א) בג׳ תמוז היה הנס של ״אז ידבר יהושע… שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון״.

(לקו׳׳ש חכ״ח עמ׳ 260)

גאולה בשלבים

ב׳דבר מלכות׳ – ג׳ תמוז תנש״א – מבאר הרבי שהעובדה שבשני ניסים אלו באה הגאולה בשלבים, היא משום המעלה הגדולה בכך שנס שלמעלה מהטבע, מתלבש גם בטבע ומרוממו. לכן – בג׳ תמוז – התעכבה מעט הגאולה, כדי שהגורמים שאסרו, הם עצמם יהיו המסייעים לשחרור, ובנס של"שמש בגבעון דום", לא נעשה הניצחון ביום, אלא התארך היום כדי שישראל על־ידי עבודתם ומלחמתם בפועל – יביאו בעז״ה את הניצחון.

יום התחלת הגאולה

בג׳ תמוז דשנה ההיא (תרפ״ז) לא ידעו עדיין שהיציאה מבית־האסורים היא התחלת הגאולה… אמנם, לאחרי שראו את אופן התפתחות העניינים בפועל ממש – שחרור גם מעונש דגלות, בי״ב־י״ג תמוז, עד ליציאה מ"מדינה ההיא" (רוסיה) – הרי סופו מוכיח על תחילתו ("נעוץ סופן בתחילתן") שהיציאה מבית־האסורים בג׳ תמוז הייתה "אתחלתא דגאולה" ויש להוסיף, שבירור זה אינו רק מכאן ולהבא, כלומר, שכאשר נקבעה חגיגת ימי הגאולה – י״ב־י״ג תמוז בשנה הבאה… אזי התחלה היא בג׳ תמוז, אלא עוד זאת, שכן הוא גם מלמפרע.

(בנוגע לשנה ההיא) ובזה גופא – לא רק באופן שנתבטלה האפשרות ההפכית מכל וכל, אלא עוד זאת שנהפכה לטוב.

(התוועדויות תשמ׳׳ה ח״ד עמ' 2354)

״לא תפסו״

יש להעיר על ענין, שדבר פלא הוא שלא "תפסו" זאת (-אמנם לא ראינו אינו ראיה, אבל מכל מקום, לא עשו מכך רעש וסערה).

חסידים, בכלל, מדייקים בכל ענין, מתבוננים בו, מפיקים ממנו הוראה וכו׳, ובכל זאת לא "תפסו" שקביעותו של ג׳ תמוז, בכל שנה, הוא באותו יום בשבוע שחל יום ראשון של פסח.

…על־דרך־זה בנוגע לג׳ תמוז (שהתגלה כמה־וכמה דורות לאחרי־זה), שגם הוא חל באותו יום בשבוע כמו יום ראשון של פסח.

לעניינו של ג׳ תמוז יש שייכות ליום א׳ של פסח, משום שביום א׳ של פסח הייתה התחלת הגאולה. …וזוהי השייכות של יום א׳ של פסח עם ג׳ תמוז. גם בג׳ תמוז היה רק התחלת הגאולה (אף־על־פי שאז, בשנת פרז׳׳ת, עדיין לא ידעו שזה ענין של גאולה, אבל לאחר־מכן דבר זה התגלה).

(שיחות קדש תשל״ז ח׳׳ב עמי 168)

״ומג׳ תמוז באים לקיום היעוד ״ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו״ – בבית־המקדש השלישי, בית נצחי, כשם שהגאולה היא גאולה נצחית (שאין אחריה גלות) ותיכף ומיד ממש״.

(משיחת ליל ג' תמוז תשמ״ב)

תתחדש כנשר…

ומה נפלא הדבר, שכאשר מקיימים את הוראת הרבי ללמוד את ״פרשת השבוע החסידית״ (דהיינו ה׳לקוטי תורה׳ השבועי), מוצאים רמזים נפלאים בלימוד ה׳לקוטי תורה׳ לפרשת חוקת – השבוע של ג׳ תמוז בכל שנה (שם, ס״א, ג־ד): "…ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו… וביום השביעי היא בחינת מלכות והוא בחינת דוד, ובשבעת האושפזין – יעקב הוא השלישי ודוד הוא השביעי… שבבחינה זו אין שייך שינויים כו', ועיין מה שכתבנו… בענין ועד אין לו הפסק כו׳ ע׳׳ש וזהו ענין דוד חי וקיים, והנה גם ביעקב ארז׳׳ל יעקב אבינו לא מת״. והמבין יבין.

ובעמדנו בתקופת עשר שנים – שקויים בנשיא דורנו משיח צדקנו. – ״משיח נגלה ונכסה״, איתנה האמונה, שתיכף ומיד יקויים הרמז, בפסוק "תתחדש כנשר נעורייכי״ (תהלים ק״ג ה'), שבפרקו השנתי של הרבי הנאמר בכל יום, על־פי תקנת הבעש׳׳ט הידועה, כפירוש הימצודת דוד׳: "כמו הנשר מחדש כנפיו מעשר שנים לעשר שנים, וחוזר הוא לימי נעוריו, כן תתחדש ימי נעוריו באומץ כוח ובבריאות".

(פנימיות 71 ג' תמוז ה'תשס"ד – ג' תמוז)