"י"ט כסלו הוא החג שלנו" אמר איש האלוקים הרב המגיד ממעזריטש זיע״א – לתלמידו האהוב אדמו״ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך – לפני הסתלקותו מהעולם. לא עברו שנים רבות מיום הסתלקותו של הרב המגיד בי"ט כסלו, ויום זה הפך ל״חג הגאולה״ – גאולת אדמו״ר הזקן ממאסרו בעוון הפצת לימוד החסידות. יום שבישר התחדשות בתוספת מרובה באין ערוך – בלימוד עיוני של תורת החסידות והתנהגות לאורה.
קדוש ה׳ הבעש״ט ותלמידיו הקדושים גילו בקדשם כי על פי גילויים שמימיים – תפקיד נשמותיהם בעולם באמצעות הנחלת יסודות פנימיות התורה לעולם – הוא להכין ע״י כך את העם והעולם – ולקרב בכך את ביאת משיח צדקנו. מפורסמים דברי הבעש״ט שכשעלה להיכלו של משיח ושאלו: ״אמתי קאתי מר״? ענהו: ״לכשיפוצו מעיינותיך חוצה״!
תורת החסידות והדרכותיה באו להבשיל את הלבבות והמוחות לקראת ההתעלות הרוחנית של ימות המשיח, ואכן החסידות הטביעה את חותמה על כל עם ישראל, אם במישרין ואם בעקיפין. יסודותיה הפכו לנחלת הכלל, ולדוגמא: שמחה ושירה בעבודת ה׳ ובתפילה, תיקון וזיכוך המדות, קירוב לבבות, אמונת צדיקים, לימוד תורת החסידות (שרעיונותיה מופיעים בכל לקט תורני ומהווים בסיס לשיחות מוסר בישיבות), טבילה במקוה, וכו׳.
שלשה שלבים בהכנה לגאולה
שלשה שלבים הם בגילוי פנימיות התורה ובהכנה לגאולה:
השלב הראשון: גילוי תורת החסידות ע״י הבעש״ט והרב המגיד, אשר גילו זאת בצורה של ״נקודות״ ורסיסי רעיונות שהנסתר רב בהם על המגולה, ובכך הגבילו במודע את הרחבת הביאור.
השלב השני: גילוי תורת החסידות ע״י האדמו״ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך – בהרחבה מרובה בשיטת חכמה בינה ודעת, באופן מובן ומרתק, ומדור לדור הוסיפו נשיאי חב״ד ביאורים נפלאים והעמקות, והרבו לגלות באופן בהיר את סודות פנימיות התורה, וזאת כדי ״ליישר ישראל ולהכין ליבם״ בהדרגה לימות המשיח אשר בהם ״לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד (ידיעת ה׳ – תורת הסוד) כפי כח האדם״ (בהתעמקות ובהבנה) [רמב״ם, הלכות מלכים פי״ב].
בדורנו זכינו לאלפי ספרים מתורת חסידות חב״ד, שנדפסו בהידור רב, ומצויים תחת ידי כל מבקש אמת, ללמוד בהם בעיון. עתה נמצאים אנו בשלב השלישי: הרבי השביעי לנשיאי חב״ד, מקים עולה של תורה ותשובה בעולם כולו, הגאון הקדוש כ״ק אדמו״ר שליט״א מודיע בשנים האחרונות כי גילוי משמים הוא ש״הנה – הנה משיח בא״, ואנו על סף הגאולה בוודאות, ומדריך את בני הדור כי יש להתכונן לגאולה הוודאית הקרבה ובאה, וכי הדרך הישרה להתכונן לקראתה היא באמצעות לימוד נושאי המשיח והגאולה בפרד״ס התורה, ובמיוחד בתורת החסידות.
והנה בכל שלב היו קטרוגים מבית מדרשו של השטן שבאו לידי ביטוי בעולם הזה בצורות שונות: פעמים בצורה של שנאה תהומית ונידוי, ופעמים בצורה של עלילות שהביאו למאסר וכו׳. על אף שזה בבחינת ״ניתנה רשות לשטן לקטרג״, אבל באופן עמוק וקדום לכך – הרי זה רצונו יתברך – שדוקא מתוך נסיון ויסורים תהיה הגברת אומץ בדבקות ואמונה תוך גילוי כוחות נפש כמוסים ביותר, ובכך יגדל הגילוי האלוקי וירבה השכר למבקשי ה׳. גם עתה, כשאנו על סף הגאולה – ישנן מניעות ועיכובים אחרונים – הנובעים מפרפוריו האחרונים של השטן, שעדיין ניתנה לו רשות…
ואיפה אני???
כשרואים, שעדיין ישנם קשיים בהשגת המטרה הסופית – הגאולה השלימה בפועל ממש, עלינו לשאול את עצמנו שאלה אישית נוקבת: איפה אני בכל העניין הזה? האם אני לצידו של מי שקיבל רשות לקטרג (שמפריע ומקרר) או לצידו של מי שנתן את הרשות (השי״ת, הרוצה בגאולה)? והתגובה השטחית – מוכרת: אני כמו כל חברי לישיבה – ״כמו כולם״, לא כל כך בתוך ״העניין הזה״…
ברם עליך לזכור: הנשמה שלך שהורדה לגופך וניתנה לך – עם תפקידה האישי והמיוחד לה, ניתנה לך ולא לחברים שלך… ועל השאלה – ״ציפית לישועה״ ששואלים בבי״ד של מעלה ־ יתבקש כל אחד לענות בעצמו, מבלי יכולת לאפשר ל״חברים שלו״ לענות במקומו… הגיע הזמן להחליט. החלטה טובה!
(מאמר המערכת – "פנימיות" 3 – כסלו נ"ד)