בקשר לט״ו באלול, יום ההולדת של ישיבת ״תומכי תמימים״, וח״י אלול, יום הולדתם של ״שני המאורות הגדולים״, הבעש״ט ורבינו הזקן ־ ננסה להפנות קצת את תשומת הלב לתוכנה המיוחד של ישיבת ״תומכי תמימים״. הישיבה, אשר, כדברי מייסד הישיבה, כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע בשיחתו המפורסמת לתלמידי הישיבה, במלואת שלוש שנים לייסודה [(לקו״ד לה״ק) ח״ה עמ׳ 1205 ואילך], תפקידה לחנך את ״חיילי בית דוד״, ״חיילי תורה תמימה״, התורה כמו שהיא, בלי פשרות, אלו אשר יבטלו את החושך של ״וחרפו עקבות משיחך״.
״לא בשביל לימוד התורה בלבד ייסדתי את הישיבה״ ־ אמר כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע – תורה ב״ה לא חסרה באותה תקופה, למדו הרבה ולמדו ביסודיות. גם קיום המצוות באותה תקופה היה ב״ה, בכלל, כראוי.
ייסוד הישיבה היה, כדי לחנך דור של קבלת עול מלכות שמים במסירות נפש, דור שלא יתפעל ולא יתרשם מ״הנחות העולם״, ובכל מצב ובכל תנאי ימסור את נפשו עבור תורה תמימה, תורה כמות שהיא בלי פשרות. ״היובל בו בן דוד בא, הוא הזמן של ״חרפו אויביך ה׳ חרפו עקבות משיחך״. ועל כך צריכים למלחמת בית דוד, לחזק את האמונה בגאולה השלימה ע״י משיח צדקנו, ולהקל את חבלי משיח. הדרגא השני׳ה של ״חרפו עקבות משיחך״, הם אנשים שבדרך כלל מאמינים בה׳ ובתורתו, אלא שאמונתם נעדרת קדושת התורה, עד בני תורה, אלא שחלשים הם באמונת הגאולה. הם אף מבארים זאת בטעמים של יראת שמים, אבל באמת זוהי חלישות באמונה בביאת המשיח.
״תומכי תמימים״ מחנכת ומדריכה אנשי צבא לקראת מלחמת בית דוד. רז״ל אומרים, שלפני ביאת המשיח יהיו חבלי משיח, חבלי משיח יהיו הן בגשמיות והן ברוחניות, ולפי תיאורי רז״ל יהיה הזמן ההוא מאוים מאוד.
תמימים! הנחות ורוחות העולם, אף של שומרי תורה ומצוה, הינן קרירות, ורוח של כפירה נודף מהן, שכן בין קרירות לכפירה המחיצה היא דקה ביותר. ואלה שלא זכו, ומסוממים בגאוה מחידושי התורה שלהם, מוצאים כמה מאמרי חז״ל המקררים את עצמם ומקררים גם את האחרים בפשטות של תורה. מתפקידם של ה״תמימים״, לזכך את ה״הנחות״ המקובלות בעולם, ולחמם את הרחוב היהודי הקריר… (עד כאן תוכן דברי אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע).
״בלי פשרות״ היתה ה״סיסמא״ של ליובאוויטש, כאשר ה״משכילים״ ניסו להחדיר את ה״תרבות״ וה״קידמה״ ליהודים שומרי המצוות תחת הסיסמא ״הי׳ה אדם בצאתך ויהודי באהלך״, ״בלי פשרות״ היתה ה״כותרת״ והקו המנחה כאשר הבולשביקים ניסו ״לחנך את העם״ ולהחדיר את בשורת ״גן העדן הקומוניסטי״, בכל שיטותיהם הידועות לשימצה, ״בלי פשרות״ היתה קריאת הקודש, כאשר באמריקה, ארץ החופש, הסתכלו על ״המחזיקים בנושנות״, כמו על מי ש״נפל על כל הראש״.
מעולם לא היתה התורה, תורה תמימה כמות שהיא, ״מקובלת״ ו״מתאימה לרוח הזמן״. תמיד היו ״טענות״ על כך שאין היא ״מודרנית״ וצריך לנסות ״להחביא״ את ה״נושנות״ שבה ־ כדי שלא יאמרו ש״אין אנו שפויים״…
אבל בליובאוויטש, לא התפעלו ולא התרשמו מכל ״הנחות העולם״. חיילי בית דוד הלכו קדימה בכח התורה התמימה כמות שהיא, בלי לחשוש ״מה יאמרו״. הכריזו ש״אין עוד מלבדו״ ו״הכל הוא אלוקות״ ־ גם כשכל העולם ״צעק״ נגד, קראו שיש להתקשר ולהתבטל ל ־ ראש בני ישראל – גם כשקראו לעברנו ״עבודה זרה״; יצאו לקרב אחים תועים ליהדות ־ גם כשהעולם הדתי והחרדי כולו הסתייג, עמדו להניח תפילין ברחובות ובשווקים, וסובבו ב״טנקים״ עם ״מבצעי המצוות״ ־ גם כשרבים רבים השמיצו; יצאו ב״סטיקרים״, בעלונים ובמדבקות של ״היכונו״ ו״ברוך הבא״ ־ גם כשרבים וטובים קראו לעומתנו ״משוגעים! לא שפויים!
וגם עתה, ודוקא עתה, בנסיון האחרון שלפני הגאולה האמיתית והשלימה, לא נתפעל ולא נתרשם מ״הנחות העולם״, מ״מה יאמרו״. נאמר את כל האמת כמות שהיא, בלי כחל ושרק. נכריז כי הרבי אצלנו חי וקיים כפשוטו בגשמיות, כפי שהכריז הרבי עצמו פעמים אין ספור בקשר לחמיו הרבי הריי״צ נ״ע (ואין זה משנה כלל אם הכוונה לחיים ״ביולוגיים״ או לא ־ אף שבודאי צריך ומוכרח שנראה זאת תיכף ומיד ממש בגוף גשמי לעיני בשר), הוא נמצא עמנו בכל התוקף גם עתה, בדיוק כמו לפני ג׳ בתמוז, ואין שום ספק וספק ספיקא, כי תיכף ומיד ממש תתקיים נבואתו הברורה, ולא תפול מדבריו ח״ו שערה ארצה ־ ש״יעמוד מלך״, בגוף גשמי ולעיני בשר, והוא יגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בפשטות ובגשמיות, תיכף ומיד ממש, ונקרא לכל העולם כולו להצטרף אלינו, לעמוד באותו נסיון אחרון, הקשה מכולם, נאמנים למלכנו משיחנו, בלי פשרות.
(פנימיות 12 – עם הרב לוי יצחק גינזבורג – אלול ה'תשנ"ד)