כאשר הגיע כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע לארה״ב ויסד את ישיבת ״תומכי תמימים״ היו התלמידים יוצאים לפעולות של הפצת היהדות גם מחוץ לניו יורק, ובשנת תש״א הזדמן להרב סאוויצקי זצ״ל להכיר את תלמידי הישיבה שהגיעו לעירו והוא התפעל מאד מגדולתם בתורה ויראת השמים החסידית שלהם. את התפעלותו זאת הביע במכתב שכתב אל הרבי הריי״צ, ובי״ז אלול תש״א אגרת אתקכ"ח עונה לו הרבי:
״במענה על מכתבו אודות תלמידי ישיבת ״תומכי תמימים״ שמצאו חן בעיני כבודו ובעיני כל הרואים אותם, וכולם עונים ואומרים שהם זרע ברך הי. ומתפלא על אשר במדינה זו אפשר להדריך ולחנך בהדרכה כזו. סדנא דארעא חד הוא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון והתעמולה במסירה ונתינה. יתן השי״ת ויהיו התלמידים האלו לסמל לשארי תלמידים ומנהלי הישיבות, ויבואו לידי הכרה כי כל תורה שאין עמה עבודה של יראת שמים, כמו שנהגו אבותינו ואבות אבותינו, סופה בטלה".
בחורף תש״ד פונה הרב סאוויצקי אל הרבי ומבקשו לקחת את הישיבה שלהם תחת הנהלת מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, הרבי עונה לו באגרת ב'רמ"ד מכ"ד טבת ומבקש פרטים על הישיבה שלהם שרוצים להעביר לליובאוויטש. לבסוף נראה שהתכנית לא יצאה לפועל , והרבי יסד בבוסטון ישיבה אחרת שהצליחה מאד.
ח״ו להעמיד בסכנה יהודי אחד על סמך הבטחת שלום להם
הרב סאוויצקי המשיך את הידידות עם חב״ד גם לאחר הסתלקות כ״ק אדמו״ר הריי״צ, הוא ראה ברבי את מנהיג הדור, ותמך תמיד באופן נחרץ בעמדותיו בעניני הכלל. כאשר עלתה על הפרק השאלה של שלימות ארץ הקודש, ונשמעו דעות תורניות כביכול התומכות במסירת שטחים לערבים, ביקש הרבי שהגאון יחוה דעתו ההלכתית בכתב, ואז פירסם דעת תורה בזה׳׳ל:
החזרת שטחים לערבים, היא שאלה שאינה קשורה כלל בפוליטיקה או בחשבונות אחרים, זה פשוט ענין של סכנת נפשות. נסיגה מטריטוריות תסכן את חייהם של שלשה וחצי מליון יהודים,
ועל כן אסור לעשותה, אסור להחזיר שום שעל. אסור לסגת אפילו ק״מ אחד אם יגרום סכנה לישראל. אין לתת אימון בשום גוי, וח"ו להעמיד בסכנה יהודי אחד על סמך הבטחה שלהם שרוצים בשלום. אפילו הערבים שמתארים אותם כמתונים, מוכנים להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי היל"ת.. דעתי זו אינה קשורה כאמור לעמדה פוליטית כל שהיא, כי אם לדעת תורה. יש האומרים שאסור לנו להרגיז את כל העולם נגדנו, והריני לשאול אותם איזה עולם, העולם שראה ש – 6 מליון יהודים עולים על המוקד ושתק?!.. וגם הוויתורים שעשו עד עתה בהחזרת דברים חיוניים הרי הם בכלל סכנת נפשות. זהו פסק ברור.
הדפסת חידושי תורה ואמירת שיעורים – מה קודם למה
ביום ד׳ כסלו תשמ״ח כשהיה כבר קרוב לגבורות, לאחר שהחלים ממחלה קשה, בא להודות לרבי על שהתפלל עבורו וברכו. הגאון זצ״ל הגיע אז לתפלת המנחה, ואחרי התפלה הרבי נתן לו שלום, ועל פי בקשתו ענה הרבי שיואיל להכנס לחדרו "ולשוחח בלימוד ־ שכן כאשר שני יהודים נפגשים יש לשוחח בלימוד". ואז נכנסו ל״גן עדן התחתון״ למשך זמן רב ושוחחו בדברי תורה.
רשימה של חלק מהדברים נמצאת בספר ״מקדש מלך" ח״ב ע׳ 381־367. מהנושאים שדברו בהם: הנהגותיו של הרוגאצ׳ובי ושיטתו בלימוד התורה (הרב סאוויצקי היה נו״נ עמו הרבה בהלכה). הטעם שהרבי אינו נוסע לארץ הקודש (״מפני ״מעשה רב״ של כ"ק מו׳׳ח שלא נסע, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות מ״מ לא נסע. וטעם הפשוט לכך הוא, מפני שנשיא ישראל לא יעזוב צאן מרעיתו״). אריכות גדולה בענין ״הקהל״ בזמן הזה ועוד.
הרבי תבע הרבה מהגאון שיאמר שעורים בתורה לפני אברכים בעיירה מונסי שגר בה באותה העת. וכן תבע ממנו שימשיך בהוצאת ספריו (״כמדומני, לפחות שש שנים חלפו מאז קיבלתי את הספר האחרון״). וכאן חידש הרבי שהדפסת ספרים קודמת לאמירת שעורים, וההוכחה לכך מהפסוק: ״כתוב זאת זכרון בספר – ורק אח״כ – ושים באזני יהושע". כשסיימו את השיחה יצא הרבי ללוותו.
על שער ספרו ״נר אברהם״ ששלח אל הרבי, כתב: ״לכ״ק גאון ישראל וקדושו האדמו״ר מליובאוויטש, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו עד ביאת משיח צדקנו. בידעי כמה יקר בעיניו דברי מרן הגאון הנורא מדווינסק זצוק״ל. אני שולח לו במתנה את ספרי שו״ת עם מרן. אתכבד אם ישים עינו עליי ויחוה דעתו הרמה אודותיו. כ״ח למב״י תש״מ.
מסר כמה פעמים מחידושי תורתו להדפסה בספרים שיצאו לכבוד הרבי, כגון: ״ספר סיומי הרמב׳ים תשמ״ט״, ועוד.
הגאון הגדול רבי מרדכי סאוויצקי זצ״ל
נולד בליטא בשנת תרע׳׳א, למד בישיבתו של בעל ה"חפץ חיים", והוסמך ע״י הגאונים רבי חיים עוזר מווילנא ובעל ה"מרחשת". בן י״ח שנה הדפים את ספרו ( הראשון "ביכורי חיים" על הירושלמי שעורר התפעלות עצומה בין גדולי דור הדעה ההוא.
בשנת תרע׳׳ט הגיע לארה״ב וקבע מושבו בבוסטון, הוא נתמנה לגאב״ד העיר ומשם הפיץ תורה לתלמידיו הרבים. במשך השנים המשיך להוציא ספרים רבים מחידושי תורתו, כגון "מים אדירים", "מראה אש", "בריכת ירושלים" על הש״ס, ו"בריכת המלך" על מנין המצוות לרמב״ם. קשרים מיוחדים היו לו עם הגאון הרוגאצ׳ובי זצ״ל ואת המשא ומתן ההלכתי ביניהם קבץ בספרו "נר אברהם". נסתלק בתחילת חודש סיון תנש״א.
(פנימיות 49 – מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריך" להרה״ג ר׳ שלום דב וולפא שליט״א)