היה מן הראשונים שהתקשרו בלב ונפש אל כ׳׳ק אדמו״ר נשיא דורנו. במכתבו אל צעירי אגודת חב׳׳ד, לאחר הסתלקות כ״ק אדמו״ר הריי״צ נ״ע כותב: ״עלינו להתקשר אל ממלא מקומו, אשר זכה לקבל ממנו מפה אל פה, ממשיך השושילתא קדישא ומפיץ תורת החסידות בדורנו הוד כ״ק אדמו״ר שליט״א, להתאבק בעפר רגליו ולשתות בצמא את דבריו הקדושים, היוצאים מבאר מים חיים ונוזלים מן לבנון. .לטוב לנו כל הימים בגו׳׳ר בזה ובבא׳׳.
באגרות קודש מופיעים מכתבים רבים אליו בעניני הלכה ובמיוחד בבירור מקחו של אדמוה״ז בשלחנו. בסוף שנת תש״י החל לשאול את הרבי בעניני הלכה, ובאגרת תשס״ד מופיעה התשובה הראשונה על מכתבו בענין מנהג ליובאוויטש בנטילת ידים לסעודה, ואח״כ עוד מכתבים רבים במשך השנים שאחרי זה.
״הוא בקי הרבה בשו״ע אדמו״ר והוא משיב לכל השואלים״
בכ״ה ניסן תשי״א כותב לו הרבי בענין החיוב לענות אמן על ברכת הגומל. בכ״ח כסלו תשי״ב א׳ שי"ח לאחר שעונה על שאלותיו בעניני הפטרות, התרת נדרים, תקיעות, סליחות, ושיעור אכילת פרס, כותב לו שראה את מאמרו בעתון "המודיע", בענין שו״ע אדמו״ר הזקן הל׳ סוכה, ועונה לו על השאלה שנשאר שם בצ״ע. גם בכ״ח אייר תשי״ב א'תקפב כותב הרבי שראה ׳׳באקראי בגליון המודיע שבא לידי׳׳ את מאמרו בענין אמירת פרשיות הנשיאים בחדש ניסן, ומעיר לו בענין מה שכתב. כמו״כ שואל אותו הרבי אם יש אצלו הערות לנוסח הסליחות, כיון שעומדים להדפיס מהדורה חדשה.
במכתבו אל הגאון החסיד רבי שניאור זלמן גרליק זצ״ל אב״ד כפר חב״ד בשנת תשי״א, הוא מייעץ לו להביא כל דבר הקשה לפניו אל ״כ״ק אדמו״ר שליט׳׳א שהוא בקיא הרבה בשו״ע אדמו״ר והוא משיב לכל השואלים. .על כן יכתוב לו כת״ר ואני חפץ לדעת מה שהשיב״.
בשנת תשי״ג הגיה לו הרבי את לוח השנה עם המנהגים והוסיף עשרות הערות ותיקונים נפלאים. כשיצאה המהדורה הראשונה של ״מחזור השלם״ בנוסח חב״ד עם הערות ומנהגים מהרבי, ובהערות שם הביא מדברי הגאון הרב נאה ז״ל, הזדרז הרבי לשלוח לו את עלי ההגהה של המנהגים לפני החג ולשמחתו לא היה קץ. ״הרבי רצה שיהיה לי חג שמח״ הכריז תוך שמחת ההקפות. והיה זה בשבועות האחרונים לחייו.
■
באגרת ב׳תתנב אל סבי הרה״ח רבי עזריאל זעליג סלונים זצ״ל, כותב הרבי: ״נבהלתי מהשמועה זה עתה, אודות פטירת הרה״ג והרה״ח צמ״ס וכו׳ וכו׳ מוה״ר אברהם חיים נאה ע״ה, ובודאי יודיע הפרטים בזה איך ומה, וכן כדאי בעוד מועד להבטיח בהנוגע להכתבים וספרים הנשארים, היינו שמה שנשאר מהכתבים שלו ישתדלו ככל האפשרי להדפיסם. ובפרט כתב לי מאז שמשתדל בהדפסת חלק מקצות השלחן״.
״התופעה העל־טבעית של מעיין המתגבר ונהר שאינו פוסק כלל"
בנו של הגרא״ח זצ״ל, הלא הוא הגה״ח רבי ברוך נאה זצ״ל נולד לאביו ביום כ״ד בטבת תרע"ה, יום ההילולא של אדמו״ר הזקן שכל כך מסר נפשו על לימוד תורתו והפצתה. רבי ברוך זצ״ל הוכר כבר בצעירותו לאחד מגאוני ירושלים, וברבות הימים עלה ונתעלה בזכות שקידתו העצומה וכשרונותיו הנדירים. הוא למד אצל הגאונים רבי איסר זלמן מלצר והרש״א פולונסקי הרב מטעפליק זצ״ל, והיה בקי לא רק בש״ס ונושאי כליו כי אם גם בתנ״ך ומפרשיו. אבל עם כל גדלותו היה עניו ונחבא אל הכלים, עד שהגדירוהו כ״גאון בצניעות״.
את מקומו בקיר המזרח של גאוני הדור, קנה בעיקר בזכות חיבורו ״גמרא שלמה״ על מסכת פסחים. הוא המשיך במשך ארבעים שנה בעריכה והוצאה לאור של לוח מנהגי השנה לשיטת אדמו״ר הזקן, וכאן גילה את כחו גם במקצוע מיוחד זה, וכן בזמני היום בהלכה. עד ימיו האחרונים המשיך בשקידתו העצומה עד שנתבקש לישיבה של מעלה ביום י׳׳ב מרחשון תשנ׳׳ו.
כאביו הגדול היה גם הגר״ב מקושר בכל נימי נפשו אל הרבי, וכך מעיד הוא בראיון ל״כפר חב׳׳ד״: ״אצל כ״ק אדמו״ר שליט״א, כל עניני התורה כולה, נגלה קבלה וחסידות, חיים ובהירים. כל ענין שדיברתי עליו, היה ״טרי״ אצלו כאילו זה עתה למדו, ועוד הוסיף לו מן העמקות הגאונית שלו. .גאונותו של כ״ק אדמו״ר שליט״א היא מבהילה״.
■
הגאון האדיר רבי אברהם חיים נאה זציל
הגאון האדיר רבי אברהם חיים נאה זצ״ל נולד בחברון בשנת תר״נ לאביו הגאון רבי מנחם מענדל נאה זצ׳׳ל, שהיה מראשי הקהילה היהודית בחברון, ודור ט״ו לרבנים ששימשו בקודש זה אחר זה. כבר בילדותו ניכרו בו כשרונות נעלים, והיה מקורב אצל הגאון רבי חיים חזקיה מדיני זצ״ל בעל ה״שדי חמד״. בצעירותו יגע בתורה יומם ולילה אצל אביו הגאון, ובצילו של דודו הגדול הגאון רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב זצ״ל גאב״ד חברון. אח"כ למד אצל גדולי הגאונים בירושלים, בישיבת ׳׳אוהל משה״ בראשותו של הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ״ל ובישיבת ״תורת חיים״.
בשנת תרע״א בהיותו בן כ״א שנים עבר לבוכארה והיה לראב״ד בסמרקנד, שם פעל רבות בהפצת התורה והמצוות. הוא חיבר ספר הלכות בשפה הבוכרית, שפה אותה למד מתוך חומש מתורגם, ובתרע״ב נסע להדפיסו בוורשה. בתרע״ג חזר לארץ הקודש, אולם כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע״ד, הוגלה למצרים ע״י הממשלה התורכית. הוא הקים באלכסנדריה ישיבה גדולה לבני הגולים בשם ״ישיבת אח ישראל״, ולימד בה מאות תלמידים אשר כל מחסורם היה עליו. כמו״כ חיבר ספר הלכות למנהג הספרדים בשם ״שנות חיים״ ותרגמו גם לערבית.
בשנת תרפ״ו הוציא לאור את החלק הראשון של ספרו הגדול ״קצות השלחן" על דיני אורח חיים, על פי פסקי כ״ק אדמו״ר הזקן זי״ע בשו״ע שלו ובסידורו. הספר יצא לאור בהסכמת כל גדולי הדור. כן חיבר ספרים בענין שעורי תורה, אשר משמשים עד היום נר לרגליהם של כל פוסקי ההלכה. ה״שעורים״ שלו התקבלו בירושלים ובכל תפוצות ישראל. כל גדולי ירושלים הגאונים הצדיקים זצ״ל, המרא דאתרא רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי יוסף צבי דושינסקי, רבי זעליג ראובן בענגיס וכ״ק אדמו״ר מגור בעל ה״אמרי אמת״, קיבלו את פסקיו, ופירסמו ברבים את תמיכתם בצדקת הכרעותיו של הגרא״ח.
בנוסף לגדלותו בתורה ובהלכה היה עובד ה׳ במסירות נפש כחסידי קמאי, מתפלל באריכות ועוסק בתורת הקבלה והחסידות. היה ממיסדי אגודת ישראל בירושלים וועד הרבנים שלה, וממיסדי העדה החרדית ובית דינה. בכנסיה הגדולה הרביעית בתחילת שנת תשט״ו הופיע כדוברם של גדולי התורה הירושלמים. למרבה הצער נסתלק כמה ימים לאחר מכן באופן פתאומי והוא בן ס״ד שנה בלבד. הסתלקותו השרתה אבל כבד על ירושלים התורנית ועל גדולי התורה שבדור, שראו בו את האורים ותומים בעניני הלכה למעשה ובשעות תורה.
■
(פנימיות 36 -מתוך סדרת הססרים "שמן ששון מחבריך" בעריכת הרה״ג ר׳ שלום דב וולפא שליט"א. )