הגה״ח איש מסירות הנפש הרה״ח הרב מנחם מענדל פוטרפם זצ״ל, אשר שימש בעשרים השנים האחרונות, כמשפיע ישיבת תומכי ״תמימים ליובאוויטש״ המרכזית בכפר חב״ד, הפך עוד בחייו לאגדה. כולהו איתנהו ביה: חסיד ועובד ה, בתפילה באריכות, ירא שמים ולמדן, מקושר בלב ונפש לרבי, איש מסירות נפש, פיקח וחכם עצום, גאון במידות טובות וכל הליכותיו בהצנע לכת. מעולם לא החזיק טיבותא לנפשיה. תכונות אלו, מן הסתם הם שזיכו אותו בשליחות הקודש, אשר שלחו כ״ק אדמו״ר מלך המשיח, לשמש כמשפיע הראשי של ״תומכי תמימים״ בכפר חב׳׳ד, במקומו של המשפיע הנערץ הנה״ח ר׳ שלמה חיים קסלמן זצ״ל. ספרים שלמים אפשר למלא על המשפיע הגה״ח ר׳ מענדל, התוועדויותיו ושיחותיו. כאן נביא מעט שביבים, לרגל מלאות שנה להסתלקותו ביום ד׳ תמוז תשנ״ה.
כל עוד נשמתי בקרבי אשאר על משמרתי
הגה׳׳ח ר׳ מענדל שהיה מטובי גידוליה של ״תומכי תמימים״ בימי הזוהר שלה (נולד בשנת תרס״ז) התפרסם בתחילה דוקא בתור ״עסקן״… רבים מאנ״ש חבים לו את חייהם. הוא היה מראשי המארגנים של מבצע ההצלה המופלא הנודע בשם ״יציאת רוסיה״ תש״ו, בו ניצלו רבים מאנ״ש מעמק הבכא, יצאו מאחורי מסך הברזל והגיעו לחוף מבטחים, מקום בו יכלו לחיות כיהודים בגלוי, בלי חשש מפני קלגסי הק.ג.ב. האורבים להם.
היה זה בימים שלאחר מלחמת העולם השניה, ברוסיה של סטלין, כאשר באותה תקופה (בשנות תר׳׳צ ואילך) התנכלו השלטונות במיוחד לחסידי חב״ד עוד הרבה יותר מבשנים הקודמות. רבים נהרגו ללא משפט, רבים נשלחו לארץ גזירה בלי שנודעו עקבותיהם. רבים נאסרו ועונו קשות כדי לשבור את רוחם, למען יגלו פרטים אודות חבריהם העוסקים בהפצת תורה יהדות וחסידות ברחבי בריה״מ. רבים מהם השיבו את נשמותיהם הטהורות ליוצרם מאחורי סורג ובריח, בלי ״קדיש״ ובלי ״קבר ישראל״, בלא שיהיה מושג כלשהו לצאצאיהם וידידיהם על שעלה בגורלם. המצוד על חסידי ליובאוויטש התהדק יותר ויותר, כאשר כל הכוחות האימתניים של המעצמה האדירה, ברוסיה הסובייטית מופעלים במלוא העוצמה כדי למלא את רצונו של הרודן העריץ, ששם לו למטרה למגרם לגמרי היל״ת.
באותם ימים נפתחה איזו שהיא קרן אור ליהודים וזאת בעקבות החלטת הממשל הסובייטי לאפשר לפליטים שברחו מפולין בזמן המלחמה לשוב לארצם. מכיון שמספר הפליטים שברחו מפולין היה רב – היו שברחו מרצון והיו שברחו מאונס (ע״י חיילי ה״צבא האדום״ ששלחו את כל אלו שאינם ״נאמנים׳׳ למשטר, ברכבות המובילות בהמות לערבות סיביר, ובכך, למעשה, הצילו חיי רבים מהם), מאידך היו המונים שמתו בזמן המלחמה: ברעב, במגיפות וכו׳ – עלה בדעתם של כמה חסידים, ור׳ מענדל בראשם, ״להפוך״ את כל מי שרק אפשר ל״פולני״ ובכך לאפשר לרבים לצאת את רוסיה.
אחרי שקיבלו אישור לכך (בהגבלות מסויימות) במכתב כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, ניגשו החסידים למעשה. בסודיות מוחלטת נולדה ״תעשיה״ שלמה שכללה הנפקת תעודות מזוייפות; שיחוד פקידים סוביטיים בכל רמות הממשל; שיעזרו ל״מבצע״ ולפחות לא יפריעו לו; גיוס כספים עצומים ״דמי לא יחרץ״; רשת שלימה של ״מודיעין״ ע״י ״משתפי פעולה״ ממערכת עובדי הממשל והק.ג.ב., ועוד ועוד. כך, בעבודת מטה מחתרתית נפלאה של ר׳ מענדל וחבריו, הצליחו הללו להבריח דרך העיר לבוב רכבות שלמות – ״עשאלונים״, כפי שקראו להם – של יהודים שהצליחו לצאת בצורה כזאת מעמק הבכא.
לקראת ״סיומו״ של המבצע, אחרי שרבים כבר ניצלו (תרתי משמע) את הדרך ויצאו אל מחוץ למדינה הגיע אל המארגנים מידע מודיעיני ברור ש״מי שהוא שם למעלה״, בממשל הסובייטי, החליט ׳׳לשים קץ להשתוללות חסרת התקדים״, ותוך זמן קצר ״ישימו יד״ על כל מי שהיה לו חלק בנושא, ויטפלו בו כפי שיודעים לעשות ברוסיה של סטלין. המארגנים קבלו התראה והתרעה בצורה הברורה ביותר: ״בירחו מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי!״
ר׳ מענדל קיבל את המידע יחד עם חבריו והתכוון כמובן לפעול בהתאם. הוא ומשפחתו כמעט עלו על ה״עשאלון״ האחרון שעמד לצאת ־ כאשר ר, מענדל עוצר את עצמו וחושב: ״חכמה מצידי״ – אני בורח… ומה יהיה עם ה״חדר״? מה יהיה עם ה״מקווה״? מה יהיה עם כל אותם יהודים שנשארו מאחורי מסך הברזל? מי ידאג להפצת התורה והיהדות והחסידות כאן?
בו ברגע בהחלטה נחושה ובניגוד לכל כללי הגיון והשכל הישר מחליט ר׳ מענדל: ״אני נשאר״!… כל עוד הנשמה בקרבי אמשיך להחזיק כאן את היהדות ככל אשר ביכולתי.
ר׳ מענדל ידע בדיוק את משמעותה של החלטה זו לאן הוא עלול להגיע, ומהר מאד, בודאות מוחלטת. לאחר ששלח את משפחתו באותו ״עשאלון״ אל מחוץ למדינה, הודיע על החלטתו להישאר ב״חזית״. הוא לא יעזוב את משמרתו, גס במחיר חייו!
מכתב במחשבה ־ מהכלא…
אכן תוך זמן קצר נאסר ר׳ מענדל, נחקר ועונה בעינויים ויסורים בל יתוארו, וכמובן עמד בעוז ובגבורה ולא גילה מאומה על חבריו. מפורסם הסיפור שסיפר מימי שבתו במאסר, על ״פדיון הנפש״ ש״כתב״ במחשבתו אל הרבי, כאשר המצב היה ללא נשוא והוא הרגיש ש״באו מים עד נפשי׳. כעבור כמה ימים קיבלה זוגתו תחי׳, שהיתה אז באנגליה, מכתב מהרבי בנוסח ׳ו7פ״נ נתקבל׳ על שמו של ר׳ מענדל…
גאון באהבת ישראל
כאשר הגיע זמן ה״טיהורים״ ברוסיה שכוונו נגד ״אויבי המשטר״ וחלק מן החוקרים נלקחו בעצמם למאסר עינויים וגלות, היו פעמים שבקשו מהאסירים פרטים מפלילים נגד חוקריהם. והנה, אותו חוקר (יהודי…) שגרם לר׳ מענדל צרות צרורות, נפל גס הוא קרבן לאותם ״טיהורים״, ובאו לשאול את ר, מענדל פרטים אודותיו. היתה זו הזדמנות פז להשיב לו כגמולו על כל מה שגרם לו ולאחרים. אבל ר, מענדל אמר לעצמו ״לא,,!, ולא הוציא מפיו אף מילה רעה על אותו חוקר נבזה! פעמים רבות היה מתלהב ויוצא מגדרו כשהוא חוזר שוב ושוב על דברי רבנו הזקן באגה״ק סי׳ כ״ב: ״ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה, יהדפנה מלבו כהינדוף עשן כמו מחשבת עבודה זרה ממש!״. לא לחינם הגדיר אותו המשפיע המפורסם הגה״ח ר׳ ניסן נעמענאוו זצ״ל בתואר ״גאון במידות״.
אמונת צדיקים שהצילה…
בכל שנות מאסרו נשמר ר׳ מענדל ממאכלים לא כשרים גם כשהדבר גבל בפיקוח נפש ממש. פעם, היה נדמה ש״כלו כל הקיצין״ ואם לא יאכל עכשיו, יעבור מיד לעולם שכולו טוב… באותו רגע נורא נזכר בברכה המיוחדת שקיבל בהיותו ילד, מכ״ק אדמו״ר מהורש״ב זי׳יע. היה זה כאשר נותר יתום מאביו ובהשתדלות אמו הכניסה אותו הרבנית רבקה לחדר השינה של הרבי, והרבי ברכו באריכות ימים. הרי לא ייתכן שברכה זו של הרבי תתקיים ע״י מאכלי טריפה ח״ו, חשב ר׳ מענדל לעצמו ודחה את מאכל הטריפה, כשרק ברגע האחרון ממש הגיע אליו מאכל כשר שהציל את חייו…
(פנימיות 33)