מה טעם המנהג להרבות בהדסים?

שאלה: ראיתי בתמונות של הרבי מחג הסוכות שיש באגודת ד' המינים ריבוי גדול של הדסים, אולי אפשר לבאר מנהג חב״ד בריבוי זה. והאם יש מספר מסויים שמקפידים עליו?!

תשובה:

א. שאלה זו היא עתיקת יומין וכפי שסיפר אדמו״ר מוהריי״צ בחג הסוכות תש״ד (סה״ש ע׳ 14): ״המספר המרובה של הדסים בלולב היה אחד הטענות של מתנגדי החסידים בימי הוד כ״ק רבנו הזקן״.

אולם, כמובן יש מקור גם למנהג חסידי זה:

ב. ב״ספר המנהגים״ – חב״ד ־ (ע' 56) מובא: ׳׳מוסיפין על שלשה הדסים״. ובשוה״ג מציין הרמב״ם (הלי לולב פ״ז ה״ז): ״אם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונוי מצוה הוא״. וראה ג״כ בשוי׳ע סי׳ תרנ״א ובנ׳׳כ.

ג. וכך ענה הרבי במענה לשאלת הרש"ג (׳"המלך במסיבו" ח״א ע' רמט) האם זהו רק מנהג חב״ד: ״לא, כך נוהגים בכמה מקומות. המקור הראשון ברמב״ם״.

ד. ובמשנה ברורה (סימן תרנ״א ס״ק נ״ט) כתב: ״הדס דכתיב ענף עץ עבות ג״כ יכול להוסיף כמה שירצה״. ובשד״ח (מע' ל' כלל קמא ס', מו) מביא מנהג ליקח ללולב שלשה הדסים, שלשה בדים בכל אחד שהם תשעה בדים וכתב ליישב המנהג שאין בזה חשש בל תוסיף.

ה. בש״פ האזינו תשנ׳׳ב (שיחות קודש ע׳ 98), עורר הרבי ע״ד ההשתדלות לזכות יהודים במצות ד' מינים, והוסיף: ״וכמנהג חב״ד להוסיף במנין ההדסים. עכ״פ – עוד ג׳ הדסים על השלשה שישנם בלאו הכי״ ובהזדמנות קודמת (ערב חה״ס תשכ"ח ־ "שיחות קודש" ע׳ 67) אמר הרבי ג״כ: ׳׳באם יש יותר מג' הדסים ״הרי זה משובח״, וכל המרבה מוסיפין לו…״הקב״ה ירבה בברכותיו״.

ו. ההקפדה לעשות כפי שהורה הרבי, בולטת במיוחד בקשר למצוות ההדסים, וזאת עפ"י המובא בגמרא (מסכת סוכה דף ל"ב,ב') בנוגע להדס: "היכי דמי עבות אמר רב יהודה והוא דקיימי תלתא טרפי בקינא רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא בריא דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא". דהיינו: כאשר הדבר יוצא מפי נשיא הדור יש להדר ולהקפיד בזה במיוחד.

ז. ובמספר ההדסים שיש להוסיף, מובא בספר המנהגים (שם): שמעתי הוראות לאנשים שונים לקחת ארבעה, שנים עשר, שלשה עשר או עשרים וששה הדסים"(וראה שם להמצויין בשוה"ג). ובהזדמנות שאל הרש"ג את הרבי לטעם חשבון זה ("המלך מסיבו" שם) והסביר הרבי: שנים עשר – כנגד י"ב גבולי אלכסון, שלשה עשר – כנגד י"ג מדות הרחמים. עשרים וששה – כנגד שם הוי'. ארבע – כדי שתהי' הוספה על הרגיל". (וראה ב"אוצר מנהגי חב"ד"ער"ב ואילך).

ח. בשבועון החסידי ׳כפר חב״ד׳ (מוסף לגל׳ 493 עמי 8) מסופר שבערב חה׳׳ס תשנ״ב הורה הרבי שיאגדו ׳׳פעמיים ח״י – שלושים וששה״ הדסים בלולבו. וזה מספר ההדסים שהבחינו בלולבו של הרבי במשך כמה וכמה שנים.

ט. ההוספה דוקא ב"הדס" קשור ג"כ לגילוי מלך המשיח, וכמובא בשיחת ל"ג בעומר תשי"א (תורת מנחם ח"ג' עמ' 98 ואילך): מעלתו של הדס בענין הריח,כפי שמצינו בנוגע לד' המינים, ש"הדס יש בו ריח ואין בו טעם" וידוע שענין ה"ריח" מועיל אפילו להתעלפות… כדי לעורר מהמצב של התעלפות צ"ל ענין ה"ריח" – ה"ריח" דפנימיות התורה, שעי"ז פועלים ביאת המשיח שנאמר בו "והריחו ביראת ה'" מורח ודאין".

וראה ב"תורת מנחם" ח"ג עמ' 32, ביאור עמוק ונפלא ע"ד הסוד – מהו ענין ה"ריח" שבמשיח, אשר עי"ז ישפוט – באופן ד"והריחו ביראת ה'". ודברים ערבים כתב בזה הרה"צ בעל "בני יששכר" (שם, מאמר חדש מר חשון), וזהו תוכן דבריו: אד"ם ראשי תיבות : אדם דוד משיח. בחינתו היא בחינת ה"הריח", כפי שנאמר (בישעיה, יא.) "והריחו ביראת ה'". בחטא עץ הדעת המהווה גורם לגלות ולחטאים, לא נפגם במישרין חוש הריח. הכתוב מתאר שם פגימה בכל החושים:  ותרא (ראיה), ויאכל (טעם, מישוש) וישמעו (שמיעה), אולם חוש הריח אינו מוזכר.

לפיכך התיקון הוא דוקא ע׳׳י בחינה זו שנשארה בטהרתה. חטא אדם הראשון נגרם בעטיית הנחש,(גמטריא =358). החטא יתוקן כאמור ע״י משיח (גמטריא =358). בחינת הריח קשורה למנשה, שמר-חשון הוא חדשו, שכן ״מנשה״ אותיות ׳׳נשמה״, ובגמרא בברכות אומרים חז״ל – ׳׳איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוה אומר זה הריח״. ענין נוסף קושר את מר־חשון ל׳׳ריח״. בחדש מר-חשון יצא נח מהתיבה וכשהקריב אז קרבנות לה׳, נאמר על כך ״וירח ה׳ את ריח הניחוח״…

וזאת רמז שלמה בפסוק: ״והחוט המשולש לא במהרה ינתק״. ״חוטי׳ בגמטריא =23, ״חוט המשולש״ משמעותו – שיש להכפיל זאת ב- 3, ואז עולה – 69. (69=23×3) זוהי בדיוק הגימטריא של ״הדס״ (69), שמעלתו היא בחינת ה״ריח״… זוהי גם הגמטריא של ״חיים״ עם ה"כולל" (69), ללמדך שכאשר תתקיים חנוכת הבית השלישי (״החוט המשולש״…) אזי יביא משיח לעולם את החיים הנצחיים ע׳׳י הדבקות בה'.

ועפי׳׳ז (בדרך אפשר, עכ״פ) יומתק עוד יותר, מנהגו של הרבי, להקפיד על פעמיים ח״י, בהדסים, בתוך כללות הנהגתו הק' להרבות ביותר בהדסים. ■

(פנימיות 35 – עם הרב ברוך וילהלם)