איש חסיד היה בעיר וויטבסק, ור׳ ליב פוזין שמו. עשיר גדול היה, משופע בפרנסה, בעל בתי חומה אחדים,
ומכלכל את ביתו בהרחבה. פזרן ביותר לעניני צדקה לא היה, ומכל מקום היה נותן צדקה ועוסק בגמילות חסדים.
בין מכריו היה החסיד ר׳ שמואל ברין, אחד מן המפורסמים בחסידי וויטבסק, למדן גדול בנגלה ועמקן בחסידות חב״ד. ואף כי היה טרוד גדול בעסקיו ־ קבלנות מהממשלה ־ היה לו שיעור קבוע בכל יום ללימוד בעיון גדול גמרא וחסידות. באותו פרק – לפני פסח שנת תר"מ – בא משבר בעסקיו, נפל בפח של סוחרים רמאים. איבד את כל הונו, ונשאר בעל חוב גדול.
אחר הפסח נפלה דליקה ברחוב שמחסני הפשתן של ר׳ ליב היו שם, ומחסניו עם הסחורה נשרפו כליל, והנזק עלה לכמה עשרות אלפים רובל. באותה שעה נפלה דליקה גם בביתו, ושם היתה לו גם חנות גדולה, ונשרפה החנות עם הסחורה בשווי של עשרים אלף רובל. וכל זה לא היה מובטח באחריות. כעבור מספר ימים נסע לליובאוויטש לספר לרבי כ״ק אדמו״ר מוהר׳׳ש (בנו וממלא מקומו של ה״צמח צדק"), על הצרה שאירעה לו. כשנכנס לרבי, התפרץ בבכייה במרירות עצומה, וסיפר כי בשני השריפות אבד כחמישים אלף רובל. הרבי הסתכל בו בעין חודרת, והעיר לו על "נקודה" ב"אהבת ישראל" שעליו לשפר. יומיים הלך כמוכה בשגעון, מבלי לדעת מה לעשות, ואחרי כן נכנס עוד הפעם אל הרבי וביקש תשובה ותיקון, וקיבל על עצמו להתעניין להבא בטובת זולתו.
אמר לו הרבי: – מקובל בשם הבעש׳׳ט, שכל הפוסק איזה דבר על חברו, הן לטוב והן לרע, הוא פוסק על עצמו. והמצדיק דין שמים על חברו ואינו מצטער בצרתו לעורר עליו רחמים, הרי הוא מקטרג על עצמו, והמשתתף בצערו של חברו אף הוא בא על שכרו. ועתה – הוסיף הרבי – נתון תתן שלשה אלפים רובל במזומן לר׳ שמואל בהלואה, בלי שום ריוח, בכדי שיוכל לקנות סחורה ולהוליכה ברפסודות לריגא. את הכסף תתן בעין יפה, בקורת רוח ובתודה להשי׳׳ת שזיכה לעשות טוב וחסד. ואתה תיסע למוסקבה לקנות סחורה לחנותך, והשי׳׳ת ימלא חסרונך בכפליים.
תיכף בבואו לביתו הלך לר׳ שמואל עם צרור הכסף, ולא מצאהו בביתו. עבר שבוע ויותר והוא עוד לא בא. ור׳ ליב מחכה לו כדי לקיים את מצות הרבי, כי דרוש לו לנסוע למוסקבה להביא סחורה לחנותו, אך הוא ירא לשנות מסדר ההוראה של הרבי.
והנה בא ר׳ ליב לבית הכנסת לקבלת שבת, ור׳ שמואל עומד וסביבו עומדים צפופים קהל החסידים. פני ר׳ שמואל צוהלות ורוחו טובה עליו מאד, הוא מספר וכולם שומעים. באותו רגע קינא בו ר׳ ליב ואמר: אשרי האיש שככה לו. זה יותר מחודשיים שנהפך עליו הגלגל, והוא חי חיי צער ודוחק, ונראה כאילו הוא המאושר בעולם.
במוצאי שבת נלחם ר׳ ליב פוזין בדעתו, אם ללכת תיכף לר׳ שמואל או לדחות למחרת, שכן ה"עולם" אומרים שבמוצאי שבת לא כדאי לתת כסף אפילו להוצאות הבית, וכל שכן לאיש שאינו מבני הבית. פתאום נדמה לו שפני קדשו של הרבי ניצבים לנגד עיניו ומביט בו במבט חד. כרגע לקח צרור כספו, 3000 רובל והלך לר׳ שמואל. בבואו אליו מצאו יושב ולומד טור חושן משפט בעיון רב. ר׳ שמואל קיבלו בסבר פנים יפות והתחיל לעודדו בדבר המאורעות של השרפות שקרו לו, והסביר לו את המאמר המקובל בפי העולם: "אחר השריפה מתעשרים". ר׳ ליב שמע והתרגש מאד מתוקף דעתו של ר׳ שמואל. הרי הוא עצמו נהפך עליו הגלגל. עוד לפני זמן מה היה בדעתו לקנות בית חומה גדול ועתה לא זו בלבד שאבד כל מה שהיה לו ונשאר בעל חוב ואין לו מזון סעודה אחת משלו. ובכל זאת נסע לליובאוויטש, בא ומאמר בידו וחוזר אותו ברבים בשמחה ובקול צוהל יושב ולומד חושן משפט, ויש לו העוז לנחם אותי ולעודדי.
מה אתם חושבים לעשות? ־ שואל ר׳ ליב פוזין את ר׳ שמואל ברין. ביחס למצבי – עונה לו ר׳ שמואל – הנה כמאמר הנשים במוצאי שבת צריכים לדבר על ענינים שמחים ולא כדאי לדבר אודות מצבי בהווה. חזק אני בתקוותי שהשי״ת יעזור, עשיתי את שלי, נסעתי לחפש רפסודות מוכנות, כן בדקתי הרבה סחורה טובה המונחת על שפת הנהר וצריכין לקשרן ברפסודות והשי״ת יעשה את שלו ויזמין לי את הסכומים הדרושים ויתן את ברכתו בשפע רב.
כשבאתי לליובאוויטש ־ ממשיך ר׳ שמואל – שמחתי לשמוע מאמר חסידות. נכנסתי ל״יחידות״ אל הרבי אשר שאלני על מצבי, ובקיצור נמרץ תארתיו באשר הוא והרבי ענה לי: שמואל, אל תתייאש. קנה רפסודות מוכנות על הנהר, השי״ת יזמין לך קניות טובות וסוחרים טובים, וכן פרנסה מן הצד. נסעתי משם לריגא לראות רפסודות מוכנות ביקרתי הרבה סחורה טובה המונחת על שפת הנהר בתקוה שהשי״ת יעשה את שלו ויזמין לי את הסכומים הדרושים לכך.
ומה יהיה – עם דמי הקדימה שצריכים לשלם לבעלי הרפסודות והוצאות לשייטים המובילים שכל זה עולה סכומים גדולים? הרי הרבי ברכני – ענה לו ר׳ שמואל – שהשי׳׳ת הזמין לי קניות טובות, ויודע הוא הרבי שאי אפשר לקנות בידים ריקות והרי שגם זה בכלל הברכה, שהשי״ת יזמין את כל הדרוש לקניות טובות.
אמונת חכמים זו, ממשיך ר׳ שמואל נוזלת בעורקינו אנו החסידים, לנו לא דרוש לא אות ולא מופת, רואים אנחנו את השמש באויר השמים, איש מאיתנו לא בדק אותה ולא בחן אותה, ואין מאיתנו יודע עד מה, מה מהותה ועצמותה של בריאה משונה זו המנסרת בשמים ממעל, מה טבעה ומה טיבה, ועם זאת כולנו כאחד יודעים שהשמש מאירה ומביאה תועלת לכל חי, עד שגם החולים יוקל חליים בעת צאת השמש בגבורתה. הרבי הוא שמשם של החסידים, ישועתם ותקוותם!
לא אכחד כי קודם הפסח כשהובהר לי שנפלתי בפח ואיבדתי את כל אשר לי וכל אשר לויתי מאחרים, כמעט שנפלתי ביאוש. בדעתי היה לעזוב לגמרי את המסחרים. לאחר מכן חליתי ונפלתי למשכב. לעת ערב בא אלי מלמד אחד מוועליז', ואמר לי כי אתמול בא מליובאוויטש, והרבי שלח על ידו שליחות אלי למסור לי, אלא שמצאני חולה וחיכה עד אשר יוכל למסור את דבר השליחות. וזה אשר מסר לי הרבי: כשתבוא לוויטבסק תלך לר׳ שמואל ברין ותאמר לו כי אני יודע הכל ואין אני מסכים לדעתו, ואדרבא הנני פוקד עליו כי יעזוב מחשבתו זאת. המח שליט על הלב בטבע תולדתו, בפרט בהנהגה על פי תורת החסידות. כדברים האלה תמסור אליו, ואם תצטרך לחכות בשביל כך יום, תחכה.
בעקבות זאת נסעתי לליובאוויטש כפי שכבר סיפרתי לך וקיבלתי מהרבי הוראות ביחס לקניית הרפסודות. ר׳ ליב פוזין ישב והקשיב ולפתע פלט: אין לדאוג אודות כסף בשביל העסקה הבאתי לו סכום מסויים לכך. שלשת אלפים רובל הבאתי לכבודו גמ׳׳ח עד מכירת הרפסודות בריגא. ר׳ שמואל סירב לקבל את הכסף, ואז סיפר לו ר׳ ליב את כל פרשת הדבר מתחילתו ועד סופו. כשסיים לספר ענהו ר׳ שמואל: אתה קיימת כפי שצווה לך הרבי, ומחשבה טובה הקב׳׳ה מצרפה למעשה. אבל אני לא אקח את הכסף!
עוד באותו הלילה נסע ר׳ ליב לליובאוויטש, נכנס אל הרבי, וסיפר לו על סירובו של ר׳ שמואל, והניח את צרור השטרות על השולחן. ביום שני בהשכמה בא המשרת של הרבי לוויטבסק והביא חבילה חתומה מאת הרבי לר׳ שמואל, ובא פתקה בזה הלשון: ״הנני שולח לך שלשת אלפים רובל לסחור בהם עד אחר זמן מכירת הרפסודות בריגא, ותצליח!"
שמואל קיבל את הכסף, נסע לריגא, וקנה רפסודות ומכר על המקום ושלח לריגא, והרוויח סכומים גדולים. אף ר׳ ליב פוזין נסע למוסקבה וסיפר לסוחרים אשר קרהו ועוד לא כילה לדבר והסוחרים אמרו לו שישתתפו עמו בנזק, ובנתיים נתנו לו סחורה חדשה, בהקפה. בנוסף לכך זכה בקיץ ההוא בגורל בסך חמשה עשר אלף רובל, קנה סחורה בזול וכל אשר עשה הצליח. שניהם ר׳ שמואל ור׳ ליב, נעשו גבירים גדולים, ור׳ שמואל לעת זקנתו מסר עסקיו הרבים לבניו וחתניו, הניח לעצמו את ההכנסה מבית החומה שקנה, וביתו פתוח לחסידים ובני תורה כשהוא נערץ על הכל.
(פנימיות 25 – מ״התמים״)